דירוג
שלבי המחלה

דירוג
שלבי המחלה

ביופסיה מאפשרת לבחון את הממצא החשוד ולקבוע האם מדובר בגידול סרטני, ואם כן, מהו סוג הגידול והאם הגידול התפשט בשד ו/או לאיברים אחרים. בהתאם לבדיקה הגופנית, לממצאי הביופסיה ולתוצאות בדיקות הדמייה ניתן לדרג את שלב המחלה (Staging). דירוג שלב המחלה מסייע לרופא לדעת מה חומרת המחלה וכיצד לטפל בה.

דירוג שלב המחלה בסרטן השד נעשה בדרך כלל לפי שיטת TNM. שיטת זו לוקחת בחשבון את גודל הגידול (T) האם התפשט לבלוטות הלימפה (N) והאם הגידול התפשט למקום אחר בגוף, כלומר האם יש גרורות (M).

  • סרטן השד שלב 0 – המכונה בשפה הרפואית גם in-situ, הגידול מוגבל לשד ואינו חודרני. בשלב זה הגידול לא חדר את דפנות כלי-הדם וכלי הלימפה.
  • סרטן השד שלב 1 – גידול שגודלו עד 2 ס"מ ללא התפשטות לבלוטות הלימפה בבית השחי או מקרה בו לא נמצא גידול בשד אך קיימת חדירה מינימאלית של תאי הגידול (ממקור שד) לבלוטותת הלימפה.
  • סרטן השד שלב 2 – גידול שגודלו עד 5 ס"מ וחדר לבלוטות לימפה בבית השחי, או גידול של מעל 5 ס"מ ללא מעורבות בלוטות לימפה.
  • סרטן השד שלב 3 – גידול שגודלו עד 5 ס"מ, עם מעורבות בלוטות לימפה וגם של בלוטות בבית השחי, או גידול שגודלו מעל 5 ס"מ עם מעורבות של בלוטות לימפה בבית השחי, או גידול שהתפשט לדופן בית החזה או לרקמת העור.
  • סרטן השד שלב 4 – גידול ששלח גרורות לאיברים אחרים בגוף, ברוב המקרים לעצמות, לריאות, לכבד או למוח.
  • במקרים מסוימים התפשטות גידול מהשד לבלוטות לימפה מאובחנת רק לאחר בדיקה פתולוגית של הרקמה שהוסרה בניתוח.

אבחון חומרת המחלה
ישנם מספר גורמים פרוגנוסטיים (גורמי חיזוי) העוזרים לרופא לאבחן עד כמה הגידול אלים והאם הסרטן גרורתי ולהעריך את הסיכון להישנות המחלה. על פי גורמים אלה מותאם הטיפול הייחודי לכל אישה.
הגורמים הפרוגנוסטיים החשובים ביותר בסרטן השד הם:

  1. מעורבות בלוטות לימפה: אחד האתרים הראשונים אליהם סרטן השד שולח גרורות הוא אזור בלוטות הלימפה בבית השחי. בלוטות אלה נבדקות במסגרת האבחון הראשוני בסרטןן השד. כאשר הגידול שולח גרורות לבלוטות אלו, הסכנה להישנות המחלה גדולה יותר. מידת הסיכון לחזרת המחלה תלויה גם במספר הבלוטות הנגועות.
  2. גודל הגידול הראשוני: ככל שהגידול קטן (קוטרו פחות מ-2 ס"מ) בעת גילויו, סיכויי הריפוי טובים יותר והסיכון להישנות הגידול קטן יותר.
  3. קולטנים לאסטרוגן (ER) ופרוגסטרון (PR): קולטנים הם חלבונים הנמצאים בתוך או על גבי תאים, והם יכולים להיקשר לחומרים מסוימים הנמצאים בדם, למשל הורמונים. תאי שדד תקינים מכילים קולטנים שנקשרים לאסטרוגן ופרוגסטרון. הורמונים אלה יכולים לפעמים לגרום להתפתחות תאים סרטניים. שלב חשוב בהערכת גידול בשד הוא לבדוק דגימה של רקמת הגידול במעבדה ולבחון האם יש לו קולטני אסטרוגן או פרוגסטרון. גידול המבטא ביתר קולטני אסטרוגן מכונה גידול ER חיובי, וזה המבטא ביתר קולטני פרוגסטרון מכונה גידול PR חיובי. גידול יכול גם להכיל את שני סוגי הקולטנים. גידולים המבטאים ביתר קולטנים אלו לרוב פחות אלימים ומגיבים טוב יותר לטיפול אנטי-הורמונלי. כ-70% מהגידולים מבטאים יתר של קולטנים אלו.
  4. HER2: אחד החלבונים הקשורים לבקרה על חלוקת התא. בחלק מגידולי סרטן השד חל שיבוש בגן האחראי לייצור חלבון ה ,HER2- הגורם ליצירת עותקים מרובים  של גן זהה ובעקבות כך נוצרת כמות רבה של החלבון HER2 . מצב זה, המכונה "ביטוי יתר" של HER2, גורם לחלוקה מוגברת של התאים הסרטניים. גידולים עם ביטוי יתר של HER2, המהווים 20% מסרטני השד, הם אלימים יותר. בדיקת מצב ה-HER2 מתבצעת על רקמת הגידול שנלקחה בביופסיה או בניתוח והיא יכולה לזהות מהי כמות החלבון HER2 על פני התאים הסרטניים. מדובר בבדיקה שגרתית הנערכת עוד בשלב האבחון הראשוני.