10 עובדות על סרטן השד

10 עובדות על סרטן השד

1. השד – מורכב משרירים ושומן
השדיים מכילים בלוטות חלב (כל שד מכיל בין 10 ל-20 בלוטות חלב) והם מורכבים משריריםם ובלוטות שומן. השד מורכב מאוניות (Lobules) – בלוטות המייצרות חלב, תעלות או צינוריות (Ducts) – המקשרות את האוניות אל הפטמה ומובילות אליה את החלב ורקמת שומן (Stroma) – המקיפה את האוניות והצינוריות.

2. רוב הגידולים בשד הם מסוג קרצינומה
סרטן השד הוא גידול ממאיר בצינוריות החלב או באוניות. בניגוד לתפיסה הרווחת, גם גברים עלוליםם לחלות בסרטן השד, אם כי בשיעור נמוך משמעותית – רק 1% מהחולים בסרטן השד הם גברים. רוב הגידולים בשד הם מסוג קרצינומה, והם נחלקים ל-3 תתי סוגים עיקריים: קרצינומה צינורית לא חודרנית (Ductal carcinoma in situ‏ – DCIS) שמקורה בצינוריות החלב, קרצינומה צינורית חודרנית (Invasive ductal carcinoma) – המהווה 85% מכלל קרצינומות השד וקרצינומה אונתית חודרנית (Invasive lobular carcinoma) שמקורה בנאדיות.

3. להיות ערניים לכל שינוי בצורת השד ומראהו
אחוזי ההחלמה מסרטן השד המתגלה בשלבים המוקדמים הם גבוהים מאוד – כ-90%, לכן ישש להיות ערניים לסימנים מחשידים. הסימן העיקרי שעשוי לעורר חשד הוא גוש בשד. סימנים נוספים העלולים להצביע על סרטן השד הם: שינויים בלתי מוסברים בצורת השד, בצבעו ובגודלו, היווצרות גומות באזור השד, גוש בבית השחי, קילוף העור על הפטמה או התעבות שלו, פטמה ששקעה, אדמומיות על העור בשדיים, התנפחות ורידים על גבי השד בצורה לא אחידה, כאב מתמשך בשד או בבית השחי, הפרשה דמית מהפטמה, תחושת חום, תחושת גירוד.

4. הגנטיקה אחראית ל-10%-15% ממקרי הסרטן
10%-15% ממקרי סרטן השד הם תורשתיים. עד היום זוהו מספר מוטציות גנטיות מולדות שמעלותת באופן משמעותי את הסיכון להתפתחות סרטן השד. ההנחה הרווחת היא שקיימת מוטציות נוספות שעדיין לא זוהו המגבירות את הסיכון לחלות במחלה.
הגורם השכיח ביותר לסרטן שד תורשתי הוא מוטציות בגנים BRCA1 ו-BRCA2. מתוך 10 נשאיותת של המוטציה ב- BRCA1 – 6 יחלו בסרטן, מתוך 10 נשאיות של המוטציה ב-BRCA2 – 4 יחלו במחלה, וזה לעומת אישה אחת מתוך 10 נשים הצפויה לחלות במחלה באוכלוסייה שאינה נשאית של המוטציות. מוטציות בגנים אלו אף מעלות את הסיכון לחלות בסרטן השחלה.
מומלץ כיום להפנות לייעוץ גנטי נשים שחלו בסרטן לפני גיל 50, נשים אשכנזיות שחלו בסרטן השד,, נשים שחלו בסרטן השחלה, נשים להן קרובות משפחה (אם או אחות) שחלו בסרטן השד או השחלה, וקרובי משפחה של נשאי המוטציות.

5. הנקה מגינה, עודף משקל מגביר את הסיכון
סרטן השד נפוץ יותר בגיל מבוגר – 79% מהחולות הן מעל גיל 50. גורמי סיכון נוספים הם: קשרר משפחתי – אם או אחות שחלו בעבר במחלה, קבלת וסת ראשונה בגיל צעיר, כניסה לגיל הבלות בגיל מבוגר (לאחר גיל 55), עודף משקל, היעדר פעילות גופנית, צריכת אלכוהול מופרזת, עישון, צריכת שומנים.
נשים שלא ילדו מעולם או ילדו בגיל מאוחר נמצאות אף הן ברמת סיכון גבוהה יותר, כך גם נשיםם שחלו בעבר בסרטן השד ונשים שסבלו מסוגים שונים של מחלות שפיריות של השד. כמו כן, קיים סיכון מוגבר ללקות במחלה עבור נשים שחלו בסוגי סרטן אחרים כמו לימפומה מסוג הודג'קין, סרטן ריאות, סרטן רחם וסרטן המעי. בנוסף, התגלה כי טיפולים הורמונליים חלופיים הניתנים לנשים בגיל המעבר וגלולות למניעת היריון אף הם מגבירים את הסיכון לחלות בסרטן השד. מנגד, התגלה כי הנקה מקטינה את הסיכון ללקות במחלה.

6. יותר חולות אך גם יותר מחלימות
סרטן השד הוא הסרטן הנפוץ ביותר בקרב נשים ומהווה כ-25% מכלל מקרי הסרטן בקרבן. ב-20122 אובחנו בישראל כ-4,600 נשים שחלו בסרטן השד. שיעור התחלואה במחלה נמצא בעלייה וכיום על פי הערכות 1 מתוך 7 נשים תחלה במהלך חייה בסרטן השד. על פי נתוני משרד הבריאות, שיעור מקרי המוות מסרטן השד מכלל מקרי התמותה מסרטן ב-2011 עמד בקרב נשים יהודיות על 19.8% ובקרב נשים ערביות על 23.2%. במקביל – ההישרדות היחסית ל-5 שנים מרגע אבחון המחלה נמצאת אף היא בעלייה.

7. חשיבות האבחון המוקדם
מכיוון שגילוי מוקדם מעלה את סיכויי ההחלמה באופן משמעותי מומלץ כיום לנשים לבדוק עצמן מדיי חודש. מגיל 40 מומלץ לנשים להיבדק אחת לשנה אצל רופא, כאשר ההמלצה לנשים להן אם או אחות שחלו בסרטן השד להיבדק אחת לחצי שנה החל מגיל 30.
נשים מעל גיל 50 מופנות לממוגרפיה אחת לשנתיים, ונשים בקבוצת סיכון מופנות לממוגרפיה אחתת לשנה החל מגיל 35, ולעיתים גם לבדיקת אולטרסאונד. לנשים נשאיות המוטציות השונות מומלץ להתחיל במעקב מגיל 25 ואף לעבור בדיקות MRI.
אישה המגלה שינויים בשד או גוש, מומלץ שתפנה לרופא. במידה והרופא מאשר קיומו של ממצאא מחשיד הוא יפנה את האישה לאולטרסאונד ולממוגרפיה. במידה ובבדיקות אלו יתעורר חדש כי מדובר בסרטן תופנה האישה לביופסיה של הגידול במטרה לאבחן האם מדובר בגידול ממאיר.
אם אכן מדובר בסרטן תופנה האישה לבדיקות שמטרתן לראות אם הגידול התפשט ולבדיקותת שיסייעו באבחון הגידול ובהתאמת הטיפול המתאים ביותר עבורה. כך, תתבצע בדיקה לזיהוי קולטני (רצפטורים) הורמונים, בדיקה ל-HER2 ובירור גנטי.

8. לעיתים לא ניתן להימנע מכריתת שד מלאה או חלקית
הטיפול בסרטן השד המוצע לחולה תלוי בסוג הסרטן ובשלב הגילוי. במרבית המקרים תעבור החולהה ניתוח להוצאת הגידול, כאשר בחלק מהמקרים תתבצע כריתה חלקית או מלאה של השד ושחזורו לאחר מכן. במקרים בהם התפשט הסרטן לבלוטות הלימפה – יוצאו גם הבלוטות הנגועות בניתוח.
בהמשך יותאם לחולה טיפול העשוי לכלול הקרנות, כימותרפיה וטיפול הורמונלי. התאמת הטיפולל תתבסס על סוג הסרטן ורגישותו להורמונים.

9. מתאימים את הטיפול לסוג הסרטן
לצד הטיפולים המסורתיים, קיימים כיום טיפולים מכווני מטרה המותאמים לסוג הסרטן הספציפי שלל כל חולה. טיפולים אלו הם טיפולים ממוקדים הנחשבים לפורצי דרך והם מותאמים אישית ונקבעים על פי מאפייני הגידולי הספציפיים של החולה. הטיפולים מזהים את התאים הסרטניים, נלחמים בהם וכך מעכבים את התפשטות הסרטן. התרופות תוקפות בעיקר את התאים הסרטניים ומגינות על הרקמה הבריאה שמסביבם. לכן, טיפולים מכווני מטרה או טיפולים ביולוגיים ואימונותרפיה, עשויים להיות יעילים ובטוחים יותר מטיפולים מסורתיים כגון כימותרפיה.

10. ממפים את הפרופיל הגנומי של החולה
בדיקות גנומיות מסייעות בזיהוי הגנים האחראיים להתפתחותו של הגידול ועשויות לספק לחולות בסרטן השד מידע חיוני על מגוון הטיפולים הקיימים במחלה. בדיקת FoundationOne CDx, שמספקת כיום את המבט המקיף והמדויק ביותר של הפרופיל הגנומי של תאי הסרטן, ממפה באופן מדויק את הגנים הסרטניים, בפרט אלה שגורמים לגידול לגדול ולהתפשט. הבדיקה מסייעת לרופאים לבחור מבין כלל הטיפולים האפשריים את הטיפול היעיל ביותר כנגד הביטוי הגנטי הספציפי שזוהה בבדיקה, ולהתאימו למטופלת.

למקרים בהם לא ניתן לבצע ביופסיה מרקמת הגידול פותחה הביופסיה הנוזלית, FoundationOne Liquid, בדיקה לריצוף גנומי מקיף המתבצעת באמצעות בדיקת דם פשוטה.